יש משהו בתרבות הישראלית שגורם לרבים לוותר על עמידה על הזכויות שלהם, ובעוד המוטו הישראלי הוא "אל תהיה פרייר", הרי שברמה המשפטית, ובעיקר בכל תחום הרפואה בישראל, הפער בין מקרי הרשלנות הרפואית לבין המקרים המגיעים לבית המשפט או נתבעים לצורך פיצוי דרך הביטוח, גבוה בצורה מפתיעה.

יש משהו בכבוד הישראלי לרפואה, או בפער בין הידע הרפואי הנראה כמשהו מרוחק לבין היכולת העממית להבין שפגעו בי ברשלנות, משהו שמוביל המוני ישראלים לוותר מראש על תביעת רשלנות רפואית, או פשוט לא להבין כי זו הסיטואציה שמולם.

מתחילים לראות שינוי ברשלנות הרפואית

הזמנים משתנים, וכמו שרבים בוחרים לנסוע לחו"ל לצורך חתונה אזרחית, יותר ויותר גם מבינים שהרופאים הם לא דבר קדוש שנמצא מחוץ לתחום האחריות, וכי מדובר בבני אדם שלוקחים אחריות אדירה והחלטות הרות גורל, ולעיתים שוגים בצורה מחפירה.

במקרים בהם לא מדובר בטעות קלה שנעשתה בשוגג, אלא בטעות שאינה מתקבלת על הדעת, הרי שזוהי רשלנות רפואית לכל עניין ודבר, והמטופל הישראלי מתחיל להראות התעוררות בתחום זה, ולעמוד יותר ויותר על זכותו לדרוש טיפול הולם, אחראי, וללא רשלנות.

ניתן לזהות זאת, בין היתר, בזכות הדרישה הגוברת בייצוג משפטי מקצועי לצורך תביעות בנושא רשלנות רפואית, דרישה המייצגת את המתרחש גם בשיח הציבורי שמתחיל להתעורר סביב התחום.

מקרים נפוצים של רשלנות רפואית

כמו בכל תחום משפטי, גם בתחומים הרפואיים ישנם דברים נפוצים יותר ונפוצים פחות. בכל הנוגע לעולם הרפואה, העדויות מספרות כי תביעות רשלנות רפואית מגיעות בעיקר ממספר סקטורים – שניים עיקריים:

1. הרפואה האסתטית – רפואה בה כל טעות משפיעה בצורה ישירה על המראה, לא פלא כי כאשר מישהו ניגש להליך רפואי ויוצא עם נזק שלא-ניתן להתעלם ממנו הוא ירצה למצות את הדין, כך שתביעות מסוג זה נפוצות למדי.
2. תחום ההיריון והלידה – תחום רגיש, שנמצא תחת עין קפדנית והרבה ביקורת מזרמים שונים וטענות סותרות על תהליך הלידה הנכון, ומצב בו לעיתים קרובות החלטות נופלות כנגד רצון היולדת שנמצאת תחת לחץ רב ונאלצת להסכים למהלכים שלא הייתה מסכימה להם במידה ולא הייתה תחת לחץ.